רקע
הצורך והחשיבות בקיום קורפוס מקיף של העברית הדבורה, "קורפוס השיח העברי הדבור של אוניברסיטת חיפה":
לא רק שהדיבור הוא מרכיב חיוני של השפה, הוא אף בלתי נפרד ממנה, שכן השפה היא תוצר חברתי (Saussure 1959 [1913]). הדיבור הוא הכוח המניע של השפה, הוא הגורם לה להתפתח ולהשתנות, על כן השפה והדיבור תלויים זה בזה. הדיבור נפוץ יותר מן הכתיבה וישנן שפות שבהן הדיבור הוא אמצעי התקשורת היחיד, אך לא מוכרת חברה שאמצעי התקשורת היחיד בה הוא הכתב (ניר 1989). אף בשפות שבהן קיים כתב ישנה נטייה להשתמש בדיבור על־פני הכתיבה (Jespersen 1924: 17). כך אמצעי התקשורת הראשוני והבסיסי של השפה הוא הדיבור, הכתיבה היא ייצוג של השפה הדבורה, על כן היא משנית לו (Saussure 1959 [1913]: 19). אף מבחינה היסטורית הדיבור קודם לכתיבה, זהו הכלי שבו השתמש האדם לצורכי תקשורת לפני המצאת הכתב, וזהו אף הכלי התקשורתי שבו משתמש האדם, לפני שהוא רוכש את מיומנות הקריאה והכתיבה. הדרך שבה תינוק לומד את שפתו היא באמצעות האזנה חוזרת ונשנית לדיבור הסובבים לו: לאחר חזרות אין ספור על הרכיבים הלשוניים הדבורים של השפה, היא נחקקת במוחו (שם). כושר הדיבור, אם כן, הוא נרכש ללא צורך בלימוד, אך היכולת לקרוא ולכתוב חייבת להילמד והיא אינה טבעית וראשונית כמו הדיבור (Du Bois 2003a: 52). כמו כן הדיבור כולל אמצעים פרוזודיים כמו הנגנה או הטעמה, על כן תרגום הדיבור אל הכתב תמיד לוקה בחסר, כי לא ניתן לתרגם באופן מדויק אל הכתב כלים פרוזודיים אלו (ניר 1989: 26-25; Chafe 1994). סוסיר, אבי הבלשנות המודרנית, משווה את העדפת הסימן הכתוב על פני הצליל המופק להעדפה של תמונת האדם על פני האדם במציאות (Saussure 1959 [1913]: 24). מכאן שאם ברצוננו להבין את השפה הטבעית – את האובייקט במציאות ולא תמונה שלו – יש לחקור את השפה הדבורה.
חקירת אינטואיציות או שיפוטים של דוברים בנוגע לשפתם עשויה לחשוף צורות ומבנים דקדוקיים מסוימים הקיימים באופן תיאורטי בשפה, אך אין ביכולתה לחשוף את הקיים בפועל בשפה, את השימוש שדוברי השפה עושים בה. קל וחומר אין ביכולתה להסביר את הקשר בין המבנה והצורה הדקדוקיים לבין השימוש שנעשה בהם. כמו כן לא ניתן באמצעות מבעים מומצאים לאתר דפוסים חוזרים בשפה וכך הידע הנלמד מחקירת השפה לוקה בחסר. מבנים דקדוקיים שונים זה מזה עשויים להיתפס כבעלי משמעות זהה כאשר הם נחקרים מחוץ להקשרם הטבעי, כלומר מחוץ לקורפוס שבו הם מצויים. רק חקירת מבנים אלו בתוך הקורפוס שבו הופיעו עשויה לחשוף את משמעותם ותפקידם הנבדלים של המבנים הללו. כך לא ניתן לאתר הסבר תפקודי לתופעות דקדוקיות ללא קורפוס, כי לא ניתן להבין את הסיבות לשימוש במבנים הדקדוקיים ללא ההקשר הטבעי שבמסגרתו הם הופקו. במסגרת השימוש הטבעי הספונטני של הדוברים בשפתם ניתן לחקור מגוון תופעות לשוניות: פונולוגיות, מורפולוגיות, תחביריות, סמנטיות, פרגמטיות ופרוזודיות וניתן אף להשתמש בקורפוס כדי לבנות מודלים חישוביים וכדי לפתח תוכנות מחשב המנסות לחקות שפה טבעית (Du Bois 2003b: 39). כמו כן ניתן להשתמש בקורפוס זה כדי לבנות תוכניות לימוד להקניית השפה העברית כשפה שנייה, למשל לאוכלוסיית יעד של עולים חדשים.
חשיבות היותו של "קורפוס השיח העברי הדבור של אוניברסיטת חיפה" קורפוס של שיח טבעי, יום־יומי, בלתי פורמלי דבור:
אינטראקציות בין אנשים הן הבסיס לחיים החברתיים, התרבותיים. אינטראקציות יום־יומיות בלתי פורמליות בין חברים ובני משפחה הן האינטראקציות השכיחות ביותר שבהן לוקח האדם חלק. במהלך אינטראקציות אלו האמצעי הראשי שבאמצעותו מתקשרים הוא השפה הטבעית היום־יומית. לכן האינטראקציות הטבעיות הבלתי פורמליות, משמשות כסביבה הבסיסית והראשונית שבה בא לידי ביטוי השימוש בשפה, ובמהלכן אף מתפתחת ונלמדת השפה הטבעית. אינטראקציות אלה – כפי שהגדיר זאת שגלוף – הן ביתה הטבעי, הקדמוני, של השפה, לכן הן שמעצבות את תכונותיה ומאפייניה העיקריים של השפה הטבעית (Schegloff 1996a: 3-4; 1996b). כדי לחקור כיצד השפה מתפתחת ומשתנה, יש לחקור את השימוש היום-יומי בה, כי היא משתנה באופן הראשוני במהלך אינטראקציות שבהן נעשה שימוש בשיח דבור יום־יומי טבעי ובלתי מתוכנן. יתר על כן בשיח טבעי דבור, להבדיל משיח כתוב או מומצא, תהליכי בניית המבעים והפקתם מתבצעים בו־זמנית, לכן רק שיח דבור עשוי ללמד על מבנהּ האמיתי של השפה הטבעית. אף העובדה שבמהלך שיחות טבעיות בלתי פורמליות הדובר והנמענים מתחלפים ביניהם בתפקידים אלו באופן ספונטני תורמת להבנת האופן שבו בונים ומפיקים הדוברים את מבעיהם, אך בעיקר יש ביכולתה לתרום להבנת האופן שבו הנמענים מפרשים את המבעים שהופקו. מידע שכזה אינו ניתן להבנה מתוך בחינה של שפה כתובה, ובחינה של שפה דבורה שאינה טבעית וספונטנית עשויה לספק מידע שאינו מהימן ואינו אותנטי. כדי לבחון את היקרויותיה הטבעיות ביותר של השפה, יש לבחון שיחות טבעיות, כיוון שהן משקפות את האופן שבו משתתפי השיח משתמשים בדקדוק (Chafe 1994; Du Bois 2003a: 52-53). כמו כן כאשר בוחנים שפה כתובה או אוסף של משפטים מומצאים המבוססים על אינטואיציות של דוברים, נדמה כי לתופעות תחביריות מסוימות אין הסבר תפקודי, אך בחינה של שיח יום־יומי טבעי דבור, מגלה שלתופעות אלו אכן יש הסבר פונקציונלי (Hopper 1987: 139-140). יתרון נוסף לכך שהקורפוס מכיל שיחות יום־יומיות טבעיות ולא טקסטים דבורים רשמיים, מאורגנים או מתוכננים (דוגמת שיח כיתתי, דיאלוג בהצגה או ריאיון טלוויזיוני), הוא שבשיחה טבעית אין דרישות מוקדמות לכנות, לתקינות או לאחידות (Du Bois 2003a: 52): במהלך שיחה טבעית דוברים משוחחים באופן ספונטני מבלי לתת את ליבם למבנה המבעים שהפיקו, הם אף עסוקים פחות במחשבה (שמעסיקה לעיתים מרואיינים, למשל) כיצד הם נתפסים בעיני המאזינים, וכך נחשף האופן הראשוני הבלתי מתוכנן שבו נעשה שימוש ברכיבים הדקדוקיים של השפה.
לאיסוף קורפוס מסוג זה בשפה העברית, שקצב השתנותה מהיר יחסית, ישנם יתרונות רבים למחקר הבוחן את תהליכי השינוי הדקדוקיים. בחינה של הקורפוס מצביעה אף על אספקטים דיאכרוניים של תופעות המצויות בהתהוות: ישנם דפוסים תחביריים ופונקציות שלא היו קיימים בשנות ההקלטה הראשונות, אך שכיחותם גבוהה למדי בשנים המאוחרות. קורפוס מסוג זה מאפשר שילוב של מחקר סינכרוני עם מידה מסוימת של מחקר דיאכרוני.
כיצד נקבע אילו שיחות יתומללו וכיצד התקבלה ההחלטה אילו טקסטים ייכללו בקורפוס:
כל השיחות שבקורפוס קיבלו את אישורם של המקליטים ואת חתימתם על טופס המצהיר כי אין להם כל התנגדות שייעשה בהקלטות שימוש לצרכי מחקר. השיחות נכללו בקורפוס לאחר האזנה מדוקדקת לכל שיחה. ההחלטה אם שיחה ראויה לקורפוס מתבססת על המדדים הבאים:
- איכות ההקלטה ואיכות השמע:
שיחות שהיה קשה מאוד להבינן, אם משום שאיכות ההקלטה לא הייתה טובה או משום שתנאֵי ההקלטה לא היו נאותים, לא נכללו בקורפוס.
- מידת השליטה של הדוברים בשפה העברית:
שיחות שנערכו בין דוברי עברית שניכר על־פי אופן דיבורם כי העברית אינה השפה הראשית שבה הם מנהלים את חייהם לא נכללו בקורפוס. במכלול השיקולים הייתה התייחסות בעיקר לתחביר ולמורפולוגיה (המבטא לא היה אחד מהשיקולים המרכזיים).
- טבעיות הטקסט:
שיחות שניכר היה כי הן מתוכננות או מבוימות (אם מבחינת דרך הדיבור המעושה או מבחינת סימנים בגוף ההקלטה [כמו חזרה על אותו הסיפור באופנים שונים] המרמזים על חוסר טבעיות) לא נכללו בקורפוס. נבחרו רק שיחות שניכר בהן שטף הדיבור הספונטני של משתתפי השיח. הוקלטו שיחות שאורכן כשעה ומתוכן בדרך כלל נבחרו לתמלול מקטעים שהופיעו לפחות חצי שעה אחרי תחילת האינטראקציה המוקלטת.
- ז'אנר בלתי פורמלי:
נכללו בקורפוס שיחות ששיקפו שיח יומיומי בלתי פורמלי: חילופי דברים ספונטניים בין בני משפחה וחברים. לא נכללו בקורפוס שיחות מז'אנר השיח המוסדי, שבו אחד הצדדים מייצג מוסד כלשהו (דוגמת מרצה–סטודנט, פקיד–אזרח וכד'). כמו כן לא נכללו שיחות בעלות אופי ראיוני, רשמי או חד צדדי.
רשימת מקורות
ניר, רפאל. 1989. מבוא לבלשנות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1.2 הבלשנות המודרנית, 37-20.
Jespersen, Otto. 1924. The Philosophy of Grammar, London: Allen & Unwin.